Remembrance Day
These are the words of a commander in one of the combat units of the IDF 🇮🇱 on Memorial Day. The words of my son. I think this should be published. The translation into English is mine, below is the original in Hebrew.
On this Memorial Day, I stand before the names that no longer have a voice.
Before the faces that are burned into my memory as if they were here yesterday.
Brothers and sisters along the way, in the war, in the dreams.
They were the ones who walked with me on the battlefield,
With whom we tore apart the lines of fear - and the lines of hope.
And when my wound tried to overcome my body,
They were already there - wrapped in a silence,
That I will never forget.
I came back to fight - not only for myself.
I came back for them.
Because each one who fell left me a silent testament:
To continue,
Raise the flag with aching hands,
And to keep going - even when my heart is heavy.
On this day, when the siren cuts through the sky,
I close my eyes - and I see them:
Laughter on duty,
An anxious look on the last night,
Promises that we did not have time to make - and that were broken.
They cannot be measured by numbers, or names on obelisks.
They live in me,
Breathe in me.
They are an integral part of who I am today.
And each of us.
On this Memorial Day, I promise:
I will not forget.
ביום הזיכרון הזה — אני עומד מול שמות שאין להם עוד קול.
מול פרצופים שצרובים בזיכרוני, כאילו היו כאן אתמול.
אחים ואחיות לדרך, לחזית, לחלום.
הם היו אלה שהלכו איתי בשדות האש,
שפרצו יחד איתי את קווי הפחד — ואת קווי התקווה.
וכשפציעתי ניסתה להכריע את גופי,
הם כבר שכבו שם — עטופים בשקט,
שלא אוכל לשכוח לעולם.
חזרתי להילחם — לא רק בעבורי.
חזרתי בשבילם.
כי כל מי שנפל, השאיר לי צוואה חרישית:
להמשיך.
להרים את הדגל בידיים כואבות,
ולהמשיך לצעוד — גם כשהלב כבד.
ביום הזה, כשהצפירה חותכת את השמיים,
אני עוצם עיניים — ורואה אותם:
את הצחוק במוצב,
את המבט המתרגש בלילה האחרון,
את ההבטחות שלא הספקנו לתת — ושנשברו.
הם לא נמדדים במספרים, ולא רק בשמות על קירות הזיכרון.
הם חיים בתוכי.
נושמים בי.
היום, חלק בלתי נפרד מכל מה שאני.
ומכל אחד ואחת מאיתנו.
ביום הזיכרון הזה, אני לא שוכח.
אני מבטיח.